מקומונט הישובים ביו"ש

פסיקה חשובה ומרחיקת לכת של בית המשפט המחוזי בירושלים שהפך לאחרונה את החלטת בית משפט השלום תביא לחסכון של מאות שקלים בעלות הפרמיות של תושבי יו”ש. 

לאחרונה פסקה השופטת מרים אילני מבית המשפט המחוזי בירושלים כי החוק הרלבנטי בשטחי c ביו”ש הוא החוק הישראלי, זאת לאחר ערעור שהגיש עו”ד שמואל גייזלר על החלטת פסק דין של בית משפט השלום בעיר, לפיו החוק החל על תאונות דרכים בשטחי C ביו”ש הינו החוק הפלסטיני.

נכון להיום, קובע החוק הפלסטיני כי תביעת שיבוב של חברת ביטוח כלשהי כנגד חברת ביטוח פלסטינית או כנגד כל גורם פלסטיני אחר, יכולה להתקבל רק כאשר היא רשומה בשטחי הרשות. מצב זה יצר לקונה מאחר וחברות הביטוח הישראליות אינן רשומות ואף לא יכולות להירשם בשטחי הרשות הפלסטינית דבר שמנע מחברות ביטוח הרכב הישראליות, עד היום, את האפשרות להגיש תביעות שיבוב כנגד החברות הפלסטיניות וכנגד כל גורם פלסטיני אחר.

כאמור, בעקבות הערעור שהוגש על ידי עו”ד גייזלר לבית המשפט המחוזי, המחוזי שינה לאחרונה את החלטת השלום וקבע כי החוק הרלבנטי בשטחי c הוא החוק הישראלי.

לא נגזים אם נאמר כי לפסיקה זו משמעויות מרחיקות לכת. למעשה, אם פסיקת בית המשפט השלום הייתה נותרת על כנה, מאות אלפי אזרחים המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון היו נאלצים לשלם פרמיות גבוהות במיוחד מאחר וחברות הביטוח הישראליות לא יכלו לשבב את תביעותיהם ולמעשה היו משיתות עליהם את הסיכון המוגדל להפסד כספי במקרה של תאונת דרכים בה לא ניתן לתבוע את הצד הפוגע, במידה ומדובר ברכב ונהג פלסטיני.

במקרה הספציפי הנדון בהליך המשפטי האמור באה בפני בית המשפט תביעת שיבוב של חברת ביטוח ישראלית, שהגישה בבית משפט השלום תביעת שיבוב נגד חברת ביטוח פלסטינית עקב נזקי רכוש שנגרמו למבוטח הישראלי בשטחי הרשות. חברת הביטוח הפלסטינית עתרה בדרישה לסילוק התביעה על הסף בטענה שעל התביעה חל הדין הפלסטיני, לפיו אין לחברה הישראלית זכות תחלוף, היות שכלל אין לה רישיון לעסוק בענייני ביטוח ברשות.

שופט בית משפט השלום בירושלים קיבל את טענת החברה הפלסטינית, אך דחה את הבקשה לדחות את התביעה על הסף ונתן לחברה הישראלית הזדמנות להגיש חוות דעת להוכחת תוכנו של הדין הזר. יחד עם זאת, כיוון שלטענות שני הצדדים, הן הישראלי והן הפלסטיני, אין חולק כי תאונת הדרכים הייתה בשטח הרש”פ, לכאורה הדין שאמור היה לחול על המקרה הוא הדין הפלסטיני.

כשהגיע הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי טענה המבטחת הישראלית כי יש על אף האמור, יש להחיל במקרה דנן את הדין הישראלי דווקא, וזאת בשל העובדה שמניעת זכות השיבוב תגרום לחסרון כיס וכפועל יוצא תגרום להעלאת פרמיית הביטוח. עוד נטען כי הקשר המיוחד שבין מדינת ישראל לשטחי יהודה ושומרון מצדיקים החלת הדין הישראלי.

החברה הפלסטינית טענה מנגד כי זכות התחלוף נבחנת לפי דין מקום ביטוח העוולה.

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת מרים אילני כי בהתאם לדין החל באיחוד האירופי, תביעת התחלוף תידון לפי הדין החל ביחסים בין המבטח והמבוטח והסוגייה הנזיקית שבבסיס תביעת התחלוף תידון בהתאם לדין החל על תביעת הנזיקין, היינו בהתאם לחוק הישראלי.

עוד ציינה כבוד השופטת אילני, כי החלת הדין החל על היחסים עם המבוטח בקשר עם תביעת התחלוף הולמת את הרציונליים של התחלוף הנוגעים למניעת התעשרות המבטח והוזלת פרמיית הביטוח.