למעלה מ-20 שנה לאינתיפאדה הראשונה

למעלה מ-20 שנה לאינתיפאדה הראשונה

אינתיפאדה או בשמה “התנערות” היא שם להתפרעויות הפלשתיניות ביש”ע. היא התחילה כבר לפני 20 שנה, בשנת 1987 (והיא נחלשה לאחר מלחמת המפרץ בשנת 1991). היא הייתה מלווה בזריקת אבנים, בקבוקי תבערה וכללה כלי נשק מאולתרים. תושבי מועצת יש”ע הם אלו שהרגישו בה וספגו את כל המשתמע ממנה, שכן המטרה שלה הייתה להביא לסילוקם משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה וכמובן התקוממות כנגד השלטון הישראלי.

גורמים לאינתיפדה

קיימים מספר גורמים עיקריים לפרוץ אינתיפדה. אלו אמנם לא וודאיים וחלקם גם נתונים כהשערות והם:

עסקת ג’יבריל – לפי תנאי העסקה, שוחררו המון אסירים ביטחוניים. קיימת סבירות גבוהה, שבגלל המספר הגדול של האסירים ששוחררו, נבנתה מנהיגות קיצונית שהביא להתפרעויות שהובילו לפרוץ האינתיפאדה הראשונה.

כוחות הביטחון.צילום עמיעד טאוב

ימין קיצוני – באותם זמנים, היו קריאות לטרנספר לערבים והייתה גם הכרזה של ראש הממשלה בזמנו, אריאל שרון, על מעבר לבית ברובע המוסלמי בירושלים. כל אלו גרמו להתססה וקיצוניות אצל הפלסטינים. שכן הרובע המוסלמי הוא שלהם ומהווה את מקומם הבלעדי וזו הייתה מעין חדירה אליו.

טענות הפלסטינים לגבי ניצול משאבים – הועלו מספר טענות כנגד השלטון בישראל, כאשר אחת מהן הייתה שמדינת ישראל גבתה כספי מיסים מהפלסטינים, אך לא השתמשה בהם על מנת לענות על צורכי האוכלוסייה הפלסטינית.

סיבות הקשורות להרגשה של הפלסטינים – אלו תמיד הרגישו שהם אזרחים סוג ב’, שאין להם זכויות מלאות כמו הישראליים. דוגמה לאי מתן זכויות אלו היא למשל בתחום  הפוליטיקה.

קיצוניות בדת המוסלמית – המהפכה האסלאמית שהתרחשה באיראן, הביאה לזרם קיצוני יותר של מאמינים. אחד הזרמים הבעייתיים שהתפתחו בעקבות כך, הביא ליצירת ארגון החמאס – ארגון טרור קיצוני המבצע פעולות טרור עד היום.

מצב האוכלוסייה – בזמנו הפלסטינים שהיו מתגוררים ביש”ע היו חסרי השכלה ולרוב מובטלים. עקב כך, הרבה מאוד זרמים קיצוניים משכו אותם אליהם, על מנת לבצע פעולות טרור כנגד תושבי יש”ע היהודים ובכלל כנגד השלטון במדינה.

המדיניות לפני פרוץ האינתיפאדה

השלטון בישראל היה חייב להגן על תושבי יש”ע ועל כן ננקטה מדיניות שכללה בין היתר את הצעדים הללו:

במידה והיו הפרעות סדר, חיילי משמר הגבול, הם אלו שהונחו לטפל בהן. במידת הצורך, הם גם גובו על ידי צה”ל.

היו כל הזמן ניסיונות, להימנע מחיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית. אלו לעיתים צלחו ולעיתים לא.

הופעלו צעדי ענישה כנגד פלסטינים שיזמו או היו שותפים למהומות.

אובטחו צירי תנועה, עד כמה שהיה ניתן. זאת על מנת להגן על היהודים החיים ביש”ע.

חולקו היתרי עבודה בישראל, כמעט לכל פלסטיני. זאת על מנת לעודד אותם לצאת לעבוד ולמנוע אבטלה, שתוביל בסופו של דבר, את חלקם, לביצוע פעילות טרור.

ניתנה אפשרות לאש”ף להזרים כספים לאזור יהודה, שומרון ועזה. על מנת לשפר את מצבם הכלכלי של הפלסטינים ולדאוג לפיתוח תשתיות הנדרשות להם.

האם האינתיפאדה הסתיימה?

בגדול, התרחשו עד כה שתי אינתיפאדות משמעותיות כנגד התושבים במדינת ישראל. יש גם שיגדרו את פעולות הטרור שהתרחשו בשנת 2015, כאינתיפאדה שלישית. עד היום, אין ספק שהמצב מתוח בין הפלסטינים ליהודים החיים במדינה. במהלך הזמן, בוצעו גם צעדים על מנת לעזור לאוכלוסייה הפלסטינית וכן לדאוג לה ולפתח תשתיות עבורה. מה שכן, ניתן לראות שהמצב עדיין בעייתי וכיום השיטה היא לא לצאת בהמונים ולהתפרע כמו שהיה נהוג באינתיפאדה הראשונה והשנייה, אלא לשלוח מפגעים בודדים שמבצעים פעולות טרור במקומות נקודתיים. את הסוף הטוב והחיובי לא נמצא כאן, אבל בהחלט נשמח לקצת שקט במדינה, כי כולנו כבר עייפנו מהמצב. כולנו רק רוצים לחיות בשלום אחד עם השני.

 

צרכנות